פסק-דין בתיק ת"א 3097-09

רקע

1.         תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר תוקפה הנטען של הבטחה שלטונית שניתנה לתובע ע"י נציגי הנתבעים, ואשר עניינה השאת תמורות שנשתלמו לו בגין הסכמתו להתפנות יחד עם בני משפחתו משטחי מקרקעין שהיו בבעלותם והמצויים היום בתחומי הישוב כסייפה.

לחילופין, ככל שלא יינתן תוקף להבטחה האמורה, עותר התובע להצהרה על זכותו לפיצויים בגין פינויו כאמור.

כפועל יוצא מן ההצהרה המבוקשת, עותר התובע גם לפיצוי כספי בסך של 4,000,000 ש"ח, בגין השאת התמורות (סך הפיצוי הנטען עומד על מעל ל-5 מיליון ש"ח, שהופחתו לצרכי אגרה).

לחילופי חילופין, עותר התובע לסעד הצהרתי של בטלות או ביטול ההסכמים שנכרתו איתו, על נפקויותיהם, לרבות בנוגע לתביעות הבעלות בשטחים הרלבנטים.

2.         רקע התובענה טמון ביסודו בחתימת הסכם השלום עם מצרים, הסכם שכלל את פינויו של חצי האי סיני ולפיכך חייב מציאת שטחים חלופיים להקמתם של שדות תעופה לחיל האוויר הישראלי.

בשל הנסיבות שנוצרו, נחקק חוק רכישת קרקעות בנגב (חוזה השלום עם מצרים), התש"ם-1980 (להלן:"חוק השלום"), אשר קבע הסדרים שיאפשרו פינוי מהיר של המחזיקים בשטחים הנדרשים והקנייתם לקניין המדינה, בתמורה למתן פיצוי כספי והטבות למפונים.

3.         המקרקעין נשוא התובענה שהוחזקו ע"י התובע, נדרשו לשם אכלוס מפונים מאזור תל מלחתא (המצוי באזור נבטים), ולאור ההכרח שנוצר בשימוש בשטחים אלה, נכרתו עם התובע הסכמים למתן פיצוי כספי בהתאם לעקרונות החוק, כשהתובע מתחייב בתמורה להעביר את השטחים לידי המדינה ולהסתלק מתביעת הבעלות לפקיד ההסדר.

            לשם יישום הוראות החוק הוקם מנהל הביצוע (הנתבע 3), שהוסמך לברר תביעות לפיצויים ולהטבות אחרות עפ"י חוק השלום, לרבות ניהול מו"מ, התקשרות בהסכמים, הגעה להסכמי פשרה ותשלום פיצויים.

4.         לטענת התובע, נוכח החשש מקבלת פיצוי נמוך מזה אשר ישתלם בעתיד ל"סרבנים", עקב היותו מחלוצי הפינוי, התחייבו נציגי מנהל הביצוע כי ככל שיושאו בעתיד התמורות שנשתלמו לתובע ומשפחתו, יהיו הם זכאים, בכל שלב בעתיד, להשוואת גובה התמורות ולתשלום של הפרשים על תמורות שהועברו להם זה מכבר.

תמצית טענות התובע

5.         תמצית טענות התובע הינה כדלקמן:

א.      התביעה לא התישנה במועד הגשתה, שכן עד למועד סירובה המפורש של המדינה לקיים את התחייבותה, לא קמה לתובע עילת תביעה, ולא היה בידו כח תביעה קונקרטי אשר היתה מזכה אותו בסעד. לחילופין, מדובר בעוולה מתמשכת, לאור עידכון, שינוי וביטול מעת לעת של החלטות ממ"י בנוגע לתמורות. התובע לא השתהה ואף החריג את תביעתו מכתבי הויתור והסילוק, באופן מפורש.

ב.       המדינה התחייבה בהתחייבות בת תוקף, באמצעות נציגיה המוסמכים, מר אילן שגיא ז"ל ויבדל"א מר חזי יחזקאלי, ששימשו במועדים הרלבנטים כאנשי מנהל הביצוע, להשוות את התמורות ששולמו לתובע, בכל פעם שתתקבל החלטה לפיה משולמים לבדואים תמורת הסכמתם לפינוי מקרקעין בשל הקמת או מעבר ליישובי קבע, תמורות ו/או פיצויים הגבוהים מאלה אשר שולמו לתובע.

ג.        המדובר בהתחייבות המהווה חלק בלתי נפרד ממערך ההסכמים שנכרתו עם התובע, בהיותו מחלוצי הפינוי. מכל מקום, ההבחנה בין המוגדר כהבטחה שלטונית לבין הסכם היטשטשה עד דק במהלך השנים.

ד.       יחזקאלי ושגיא היו מוסמכים ליתן התחייבויות במסגרת חוק השלום ואף מחוצה לו, לרבות התחייבויות מסוג זו הנדונה בתובענה, וזאת ללא צורך באישור דרגים גבוהים יותר.

ה.      התובע הסתמך על הבטחת המדינה והרע את מצבו, לרבות בהשוואה לסרבני הפינוי אשר המתינו עד להשאת התמורות, על מנת לזכות בכספי פיצויים גבוהים יותר.

ו.        על המדינה להשיא את התמורות שנשתלמו לתובע ולהתאימן לתמורות שנקבעו בהחלטת ממ"י מס' 1028. בקביעת הפיצוי יש לקחת בחשבון את ההתאמה הכמעט מוחלטת, בין גודל שטחה של שכונה מס' 43 בישוב כסיפה לבין השטח שנמסר ע"י התובע, לשם הקמתה של השכונה. חוות הדעת נערכה ע"י שני המומחים החתומים עליה, במשותף, והיא משקפת את השאת התמורות נשוא התביעה.

תמצית טענות הנתבעים